עיריית ביתר עילית
  • מדיה-1
  • מדיה-2

רקע היסטורי

סיפורה של "ביתר עילית" מתחיל לפני כאלפיים שנה, בתקופת בית שני. העיר ביתר מוזכרת פעמים אחדות בתלמוד ובמקורות היהודיים. במסכת ברכות מצוין, כי חכמים הוסיפו ברכה נוספת בברכת המזון – ברכת "הטוב והמטיב" – כאשר התאפשרה הבאתם לקבורה של הרוגי ביתר, לאחר שבתחילה נמנע מהם הדבר ע"י הרומאים.

 

כידוע, ביתר היתה מרכז המרד הגדול של היהודים בשלטון הרומי בארץ ישראל, ובראש המרד עמד שמעון בר-כוכבא, אשר קיבל גיבוי מלא במאבקו מהתנא רבי עקיבא. אכן, בתחילת המרד, נחל בר-כוכבא נצחונות גדולים על הרומאים בשדה הקרב, במוקדים אחדים, בארץ ישראל. אולם, בשלב מאוחר יותר הוכרע המרד בידי מצביא רומאי, אשר הביא תגבורת מרומי, ובזה אחר זה נפלו מאחזי המורדים היהודים.

 

המעוז האחרון והחשוב של המורדים היה בעיר ביתר. באחד המקורות, בספר אבודרהם, (חלק ב' דף שס"ו ערך "ברכת הלחם וזימון וברכת המזון"), מתוארת ביתר "שהיתה עיר גדולה לאלוקים והיו בה אלפים ורבבות מישראל".
למרבה הצער, גם מעוז זה נפל לבסוף בידי הרומאים לאחר מצור וקרבות קשים, זמן מה לאחר חורבן בית המקדש, ובכך נחתם פרק גבורה עילאי בגשמיות וברוחניות.


ביתר, כפי המסופר במקורות, היתה עיר שהמאפיין העיקרי שלה, התבטא במספרם הרב של מוסדות החינוך. וכך מסופר בתלמוד (מסכת גיטין נח): "ארבע מאות בתי כנסיות היו בכרך ביתר, ובכל אחת ואחת היו בה ארבע מאות מלמדי תינוקות, וכל אחד ואחד היו לפניו ארבע מאות תינוקות של בית רבן". ואילו בתלמוד הירושלמי (תענית כד) : "חמש מאות בתי סופרים היו בביתר, והקטן שבהם אין פחות מחמש מאות תינוקות ".


קרוב לאלפיים שנה עמד המקום בשיממונו עד חודש אב התש"מ (אוגוסט 1980) – אז החליטה ממשלת ישראל על חידוש הישוב היהודי במקום.
שרידים ארכיאולוגיים לתקופה זוהרת זו נתגלו בעיר ובסביבתה הממחישים את אחיזתנו באזור בתקופה הקדומה.